חבר, אתה לא חופר

באחד ממחנות הקיץ שהדרכתי בהם, אמרה המדריכה האיטלקיה שהיא לא שותה לבד. היא אמרה שזה לא טוב. היה לה הסבר שהיה חצי רוחניקי אבל המסר עבר. אל תשתה לבד, כי חברים שלך לא לידך לשמור עליך. אני זוכר שלקח לי כמה שנים להשתחרר מהאמירה הזו, עד ערב אחד שבו נשארתי עד מאוחר במשרד וכשחזרתי הביתה לדירה בתל אביב הדבר היחיד שהיה לשתות במקרר היה בקבוק גולדסטאר שחייך אלי.

בירה מימיה הראשונים הייתה משקה ששותים עם חברים. מכבי הטביעו את המשפט: “יש מכבי, יש חברים” ויש לזה סיבה טובה. אנחנו לרוב, נשתה בירה עם חברים או אנשים אחרים שקרובים אלינו. זה מחבר בין אנשים.

הרבה נושאים מדוברים, נטחנים ונסגרים סביב כוס בירה.

הפאב שהוקם במושבה שאני גר בא אחרי 115 שנה שלא היה בה אפילו חצי פאב, הפך להיות מוקד שמושך אליו אנשים מכל רחבי המושבה. אנשים שלפני זה לא היו נפגשים ואפילו אומרים שלום אחד לשני בסופר, יושבים 4 ערבים בשבוע על כוס בירה. שותים, מדברים, מכירים, קובעים ארוחות ערב או מדורות משותפות ואפילו סוגרים עבודות אחד לשני.

הדיבור המרכזי הוא סביב הפאב שמגיש לנו בירה. היא כלי שעוזר לחיבור בין האנשים.

לפני כמה שנים התחיל טרנד חדש בעולם של בישול בירות ביתיות. יש שלקחו את זה והפכו את זה למבשלות בוטיק עם בירות מצוינות (ולרוב יקרות בהתאם למילה “בוטיק” או בהתאם לחוקי המס במדינה היקרה שלנו) ויש מבשלים שהפכו את זה לתחביב טעים.

אחרי שאני והחבר הבריטי התחלנו לבשל בירה, היינו תמיד חוטפים בראש מהפולני כשהיינו מתחילים לדבר על שני נושאים: צבא ובישול בירה. הוא היה מחזיק 12 דקות של חפירות על קצף או לתת. טעמים בכלל היו מעצבנים אותו וזמני בישול היו גומרים לו ת’חיים. אז היו לנו 12 דקות לסגור פינה.

אחרי שטרנד בישול הבירה הביתית תפס תאוצה בישראל, הפסקנו לחפור לפולני (וגם לחברים אחרים שלי שהיו הולכים איתי לפאב וחוטפים קדיחות על בירה) והתחלנו לאכול את הראש בין המבשלים.

פסיבלי בירה שכוללים בירות מסחריות ובירות ביתיות התחילו לצוץ בכל מיני מקומות, פסטיבלים של מבשלות מקומיות התקיימו ויש אפילו חבורה שעושה אירוע בישול המוני.

במושבה, עשינו כבר פסטיבל מבשלים מקומית. מתכונים כבר הוחלפו, בירות נטעמו וטיפים ניתנו.

לפני שבוע, הוזמנתי לבית של חבר כדי לבשל איתו בירה. עקרונות הבישול עם זהים, אין הרבה משחק. אבל הדברים והשיחות שעולים תוך כדי שמורים רק לאותם אנשים שבחרו למלא את הבית בריח של לתת וכשות ולהשפריץ כל שתי דקות חומר מחטא על הידיים כדי שחלילה לא יכנס זיהום.

כמובן, שכמו בכל דבר חשוב בחיים, גם במהלך בישול הבירה שתינו. אני הבאתי את האייל העתיק שלי והחבר הביא את בירת החיטה על שמו של בנו הקטן שבדיוק נרדם, ואז עוד סטאוט שיבולת שועל בית שנתיים שבכיף הייתה יכולה להיות בירת קינוח ועוד כמה בירות ואז הסתיים הבישול.

סיפורי בירה תמיד מספרים סיפור של חברים. אלו שהיו ואלו שנרדמו על הספה ולא באו. סיפורי בישול בירה הרבה פעמים כוללים את אותם המאפיינים.

נסכם במשפט האלמותי: no good story ever started with a glass of milk