משתיין לבשלן ( או בעצם איך נולד לו קורס בישול בירה )

אחרי מעל 20 שנה שאני שותה בירה וקרוב ל-11 שנה בהם אני מבשל אותה, התגבשה ההחלטה שהגיע הזמן לקחת חלק פעיל בהפצת בשורה בישול הבירה בבית.

למדתי לבשל בירה באופן מקרי לחלוטין. נסעתי עם שני חברים לפסטיבל בירה בקיבוץ העוגן, בפסטיבל  הגרילו פרסים, הכוכבים הסתדרו באותו יום וזכיתי בקורס בישול בירה ביתית. 4 מפגשים כפול 4 שעות כפול עוד כמה משתנים וחזרתי הביתה כמוסמך לבישול בירה ביתית (יש לי אפילו תעודה).

שני החברים שהיו איתי התלהבו יותר ממני. אני הייתי אז חייל שגר בתל אביב, יותר עניין אותי לשתות את כל הבירה בפאב מאשר לבשל אחת.

אחד מהם לא ויתר ודאג ששניהם יקנו לי ערכת בישול בירה ליומולדת. וכך, בגיל 25 נחתה אצלי במטולה ערכת בישול בירה ביתית. אז הייתי המבשל הראשון והיחיד במטולה (לאחרונה שמעתי שיש עוד כמה). זה הגיע עם ערכה (קיט) מפחית (חושב שעוד יש כאלה, מקווה שלעולם לא אפגוש אותם שוב), זה אומר שהכל מוכן, רק צריך להוסיף ליטר מים חמים, לערבב, להשלים ל20 ליטר, לערבב, להוסיף שמרים, להתסיס ולבקבק. אינסטנט. ככה גם היה הטעם.

נסעתי לתל אביב, רכשתי לי חומרי גלם שעושים מהם בירה של בני אדם, קניתי סיר ועליתי חזרה למושבה לבשל את הבירה הראשונה על כיריים חשמליות.

בזמן הזה, החבר שהביא את הערכה (חשוב להגיד ששני חברים היום מעורבים בקנייה), התחיל לבשל בעצמו בירה. הוא הגיע למצב שהוא לא קונה בירה לבית, רק מבשל. הוא פאקינג בישל את כל הבירה לחתונה שלו. אבל זה כי אין לו טלוויזיה בבית, אז יש לו זמן עודף.

9 שנים אחרי קבלת הערכה ואחרי עשרות פעמים שהחבר המבשל הגיש את הבירה שלו לפסטיבלים, פתחנו פאב במושבה שאני גר בה היום (100 וקצת קילומטר דרום למטולה). הפאב הפך להיות מרכז חברתי במושבה והחלטנו בחודש מאי 2018 להרים פסטיבל בירה. כרכז תרבות של הפאב וכאחד המבשלים, נדרשתי להגיש את הבירה שלי. כמעט 10 שנים אחרי שהתחלתי לבשל, אזרתי אומץ והגשתי את הבירה לפסטיבל. 16 ליטרים של חיטה וIPA. הלחץ היה אדיר. אחרי שעה, הוא ירד לגמרי כי פשוט שתו לי את כל הבירה.

כמה חודשים אחרי, החלטנו להרים את קורס בישול הבירה הראשון בארץ שפועל באון ליין לחלוטין!

אז אחרי עשרות ליטרים שבושלו (ו20 ליטרים שנשפכו לכיור כי הבירה לא הייתה טעימה) חזרתי לחומרים הישנים, לנבירה אחרי מידע באינטרנט, ויקיפדיה, בירגיקס, סרטוני יו טיוב וכו’ וכו’ והתחלתי לכתוב מחדש את כל החומרים לשיעורי הבירה.

לשגיא (השותף במיזם) אמרתי שאנחנו כולה צריכים לצלם 3-4 סרטונים וסיימנו. אחרי חצי ליטר בירה כבר הגענו ל-17 סרטונים שעוד נוספו להם סרטונים נוספים.

הכתיבה של השיעורים חשפה בפני מחדש את המדע הקיים מאחורי הבירה. אפילו הגעתי למאמר על תרמו-דינמיקה והיווצרות של בועות פד”ח בבירה. הבנת התהליכים העמוקים שמתרחשים בבירה בזמן הבישול, התסיסה והביקבוק, כמה הסביבה משפיעה, כמה כל חומר גלם משפיע על הטעמים והסגנון היו משב רוח מרענן שהביא ליצור משהו שמעולם לא היה פה.

אחד היתרונות המשמעותיים בקורס שנבנה הוא שכל מי שעובר אותו לא רק לומד לבשל את הבירה הספציפית אשר בקורס, אלא הוא לומד את התיאוריה והתהליכים של הבירה ויוכל אחרי זה לצאת לדרכו ולבשל איזו בירה שהוא ירצה. כמו שאומרים: תן בן אדם לשתות בירה הוא יבזבז שעה, תלמד אותו לבשל בירה הוא יבזבז את כל החיים. 🙂

ואם להגיש בירה לפסטיבל מבשלים מקומי היה מלחיץ, אז להוציא קורס שלם שמדריך אנשים שאני לא מכיר איך לבשל בירה, זה אירוע הרבה יותר מלחיץ. קצת נרגענו כשאחד ממבשלי הבירה מהמושבה שהוא גם מהנדס פדאנט ( וזוכה בתחרות מבשלי בירה בייתים) , סופר יסודי ולא מתפשר אמר שהקורס מצוין ועשה share בפייסבוק.

ולסיום, פעם אכל אצלנו ארוחת ערב בחור סקוטי, הגשתי לו לאגר קליל (השם שמור במערכת) ואמרתי שאני מצטער שאין בירה אחרת. הוא אמר שאין בעיה ואמר (היכונו) שהכי חשוב בבירה, זה לא הטעם.. העיקר שתהיה רטובה!

לחיים!

עומרי.