באחד ממחנות הקיץ שהדרכתי בהם, אמרה המדריכה האיטלקיה שהיא לא שותה לבד. היא אמרה שזה לא טוב. היה לה הסבר שהיה חצי רוחניקי אבל המסר עבר. אל תשתה לבד, כי חברים שלך לא לידך לשמור עליך. אני זוכר שלקח לי כמה שנים להשתחרר מהאמירה הזו, עד ערב אחד שבו נשארתי עד מאוחר במשרד וכשחזרתי הביתה לדירה בתל אביב הדבר היחיד שהיה לשתות במקרר היה בקבוק גולדסטאר שחייך אלי.

בירה מימיה הראשונים הייתה משקה ששותים עם חברים. מכבי הטביעו את המשפט: “יש מכבי, יש חברים” ויש לזה סיבה טובה. אנחנו לרוב, נשתה בירה עם חברים או אנשים אחרים שקרובים אלינו. זה מחבר בין אנשים.

הרבה נושאים מדוברים, נטחנים ונסגרים סביב כוס בירה.

הפאב שהוקם במושבה שאני גר בא אחרי 115 שנה שלא היה בה אפילו חצי פאב, הפך להיות מוקד שמושך אליו אנשים מכל רחבי המושבה. אנשים שלפני זה לא היו נפגשים ואפילו אומרים שלום אחד לשני בסופר, יושבים 4 ערבים בשבוע על כוס בירה. שותים, מדברים, מכירים, קובעים ארוחות ערב או מדורות משותפות ואפילו סוגרים עבודות אחד לשני.

הדיבור המרכזי הוא סביב הפאב שמגיש לנו בירה. היא כלי שעוזר לחיבור בין האנשים.

לפני כמה שנים התחיל טרנד חדש בעולם של בישול בירות ביתיות. יש שלקחו את זה והפכו את זה למבשלות בוטיק עם בירות מצוינות (ולרוב יקרות בהתאם למילה “בוטיק” או בהתאם לחוקי המס במדינה היקרה שלנו) ויש מבשלים שהפכו את זה לתחביב טעים.

אחרי שאני והחבר הבריטי התחלנו לבשל בירה, היינו תמיד חוטפים בראש מהפולני כשהיינו מתחילים לדבר על שני נושאים: צבא ובישול בירה. הוא היה מחזיק 12 דקות של חפירות על קצף או לתת. טעמים בכלל היו מעצבנים אותו וזמני בישול היו גומרים לו ת’חיים. אז היו לנו 12 דקות לסגור פינה.

אחרי שטרנד בישול הבירה הביתית תפס תאוצה בישראל, הפסקנו לחפור לפולני (וגם לחברים אחרים שלי שהיו הולכים איתי לפאב וחוטפים קדיחות על בירה) והתחלנו לאכול את הראש בין המבשלים.

פסיבלי בירה שכוללים בירות מסחריות ובירות ביתיות התחילו לצוץ בכל מיני מקומות, פסטיבלים של מבשלות מקומיות התקיימו ויש אפילו חבורה שעושה אירוע בישול המוני.

במושבה, עשינו כבר פסטיבל מבשלים מקומית. מתכונים כבר הוחלפו, בירות נטעמו וטיפים ניתנו.

לפני שבוע, הוזמנתי לבית של חבר כדי לבשל איתו בירה. עקרונות הבישול עם זהים, אין הרבה משחק. אבל הדברים והשיחות שעולים תוך כדי שמורים רק לאותם אנשים שבחרו למלא את הבית בריח של לתת וכשות ולהשפריץ כל שתי דקות חומר מחטא על הידיים כדי שחלילה לא יכנס זיהום.

כמובן, שכמו בכל דבר חשוב בחיים, גם במהלך בישול הבירה שתינו. אני הבאתי את האייל העתיק שלי והחבר הביא את בירת החיטה על שמו של בנו הקטן שבדיוק נרדם, ואז עוד סטאוט שיבולת שועל בית שנתיים שבכיף הייתה יכולה להיות בירת קינוח ועוד כמה בירות ואז הסתיים הבישול.

סיפורי בירה תמיד מספרים סיפור של חברים. אלו שהיו ואלו שנרדמו על הספה ולא באו. סיפורי בישול בירה הרבה פעמים כוללים את אותם המאפיינים.

נסכם במשפט האלמותי: no good story ever started with a glass of milk

על בירה וחברים כבר כתבו הרבה דברים ופרסמו הרבה פרסומות, אבל לבישול בירה וחברים יש חשיבות מכרעת על התוצר הסופי.

משחר האנושות היצור שהוא אדם חי בקהילות, הצורך האנושי להיות חלק מחברה מונע מסיבות רבות הכוללות הישרדות והתפתחות של האדם כפרט וכחברה בכלל. אם בעבר היינו שייכים לקהילה שבה אנחנו חיים (שכוללת איפשהוא באזור ה1500 איש), היום אנחנו שייכים להרבה קהילות בזכות הרשתות החברתיות שצצו להן בכל מכשיר נייד עם אינטרנט. מקהילת היישוב, לקהילה של ביה”ס בו למדתי דרך קהילות של הצבא, המקצוע והתחביבים. וכאן, נכנסת קהילת מבשלי הבירה.

נתחיל בקטנה, עד לפני כמה חודשים היה לי חבר אחד שבישל בירה והייתי יכול באמת להתייעץ איתו על איך ולמה. בשנה האחרונה, לאחר הפסטיבל שהקמנו בישוב בו אני גר, התפתחה קהילת מבשלים קטנה (10-12 איש) שאפשר להתייעץ איתם על בישול הבירה. זה מתחיל בטעמים, סגנונות, בדיקת אלכוהול, צבעים, ראש קצף והחלפת מתכונים.

הדבר העיקרי שמרוויחים פה את היכולת ללמוד מכל מפגש כזה. בימים האחרונים אנחנו נמצאים בהכנות לפסטיבל הבירה השני ביישוב. חברתי לאחד המבשלים שהכרתי בפסטיבל שנה שעברה והתחלנו לבנות את המתכון לבירה הבאה שאנחנו רוצים לבשל. זה התחיל בכך שאנחנו רוצים בירה עם המאפיינים של האזור שאנחנו חיים בו. ואז החלטנו ללכת על לאגר. הלכתי לקנות את החומרים ואז בשיחה עם המוכר הוא המליץ דווקא לעשות “שיפטינג” ולבשל בלונד אייל. חישבנו מסלול מחדש והחלטנו שנוסיף טעמי אפרסק לבירה (יש לנו מטעי אפרסקים באזור), אבל נתקלנו פה עם בעיה קטנה שגרמה לנו לשנות מחדש ולחשוב איך אנחנו יכולים לשלב יין מענבי האזור עם הבירה. עכשיו את מי זה מעניין הסיפור הזה? אתכם. בתחילת השיחה פתחתי בקבוק בירה שבישלתי והוא הביא את שלו. שלי מאוד אלכוהולית, כהה יותר (לא מספיק) ועוד יש מה לשפר בה, שלו טעימה, עם ראש קצף יציב ועדיין יש מה לדייק בה. וגם על זה דיברנו. הוא מהנדס אז אצלו הכל עובד מול תחקור ניסויים ובדיקות איכות לכל מוצר. אצלי, מבשלים. מתנסים בטעמים חדשים ועושים מו”פ על כל בישול. השילוב של שני מבשלים כזה הוא חזק ומאוזן. ולכן, השיחות עם מבשלים אחרים יכולות לקדם לכם את הבירה למקומות חדשים. אני למדתי אתמול שני דברים חדשים והוא הצליח להגיע איתי לפשרה בנוגע לסוג היין והכמות שאנחנו הולכים להכניס לתוך החביות.

קהילת מבשלי הבירה הארצית היא אפילו גדולה יותר, ישנן קבוצות לא קטנות בפייסבוק שניתן לקבל בהם מידע רב מאוד ולהתייעץ בנוגע לבישול בירה ולסוגים השונים, כולם לא רק שמחים אלא ששים לעזור לכל אחד ששואל. אנחנו קיבלנו תשובה על איך לשלב יין באחת מקהילות הבירה בפייסבוק.

הקהילות האלה מרימות בישולים משותפים, ערבי למידה, ערבי שתייה, פסטיבלים ואירועים שעוסקים כולם בטהרת הבירה (אומנם לא לפי החוק הבווארי אבל עדיין טהרה).

קהילת המבשלים העולמית היא בקנה מידה אפילו גדול יותר. בעולם הטרנד קיים יותר זמן ומכאן שהוא מפותח יותר. מבשלות קראפט צצות בכל פינה בעולם ואנחנו כמבשלים ושותים זוכים לבירות לא נורמליות.

אז גם כשאתה מתחיל לבשל בירה, תדע…אתה לא ממש לא לבד.

בהצלחה ויאללה, להתחיל לבשל.

אחרי מעל 20 שנה שאני שותה בירה וקרוב ל-11 שנה בהם אני מבשל אותה, התגבשה ההחלטה שהגיע הזמן לקחת חלק פעיל בהפצת בשורה בישול הבירה בבית.

למדתי לבשל בירה באופן מקרי לחלוטין. נסעתי עם שני חברים לפסטיבל בירה בקיבוץ העוגן, בפסטיבל  הגרילו פרסים, הכוכבים הסתדרו באותו יום וזכיתי בקורס בישול בירה ביתית. 4 מפגשים כפול 4 שעות כפול עוד כמה משתנים וחזרתי הביתה כמוסמך לבישול בירה ביתית (יש לי אפילו תעודה).

שני החברים שהיו איתי התלהבו יותר ממני. אני הייתי אז חייל שגר בתל אביב, יותר עניין אותי לשתות את כל הבירה בפאב מאשר לבשל אחת.

אחד מהם לא ויתר ודאג ששניהם יקנו לי ערכת בישול בירה ליומולדת. וכך, בגיל 25 נחתה אצלי במטולה ערכת בישול בירה ביתית. אז הייתי המבשל הראשון והיחיד במטולה (לאחרונה שמעתי שיש עוד כמה). זה הגיע עם ערכה (קיט) מפחית (חושב שעוד יש כאלה, מקווה שלעולם לא אפגוש אותם שוב), זה אומר שהכל מוכן, רק צריך להוסיף ליטר מים חמים, לערבב, להשלים ל20 ליטר, לערבב, להוסיף שמרים, להתסיס ולבקבק. אינסטנט. ככה גם היה הטעם.

נסעתי לתל אביב, רכשתי לי חומרי גלם שעושים מהם בירה של בני אדם, קניתי סיר ועליתי חזרה למושבה לבשל את הבירה הראשונה על כיריים חשמליות.

בזמן הזה, החבר שהביא את הערכה (חשוב להגיד ששני חברים היום מעורבים בקנייה), התחיל לבשל בעצמו בירה. הוא הגיע למצב שהוא לא קונה בירה לבית, רק מבשל. הוא פאקינג בישל את כל הבירה לחתונה שלו. אבל זה כי אין לו טלוויזיה בבית, אז יש לו זמן עודף.

9 שנים אחרי קבלת הערכה ואחרי עשרות פעמים שהחבר המבשל הגיש את הבירה שלו לפסטיבלים, פתחנו פאב במושבה שאני גר בה היום (100 וקצת קילומטר דרום למטולה). הפאב הפך להיות מרכז חברתי במושבה והחלטנו בחודש מאי 2018 להרים פסטיבל בירה. כרכז תרבות של הפאב וכאחד המבשלים, נדרשתי להגיש את הבירה שלי. כמעט 10 שנים אחרי שהתחלתי לבשל, אזרתי אומץ והגשתי את הבירה לפסטיבל. 16 ליטרים של חיטה וIPA. הלחץ היה אדיר. אחרי שעה, הוא ירד לגמרי כי פשוט שתו לי את כל הבירה.

כמה חודשים אחרי, החלטנו להרים את קורס בישול הבירה הראשון בארץ שפועל באון ליין לחלוטין!

אז אחרי עשרות ליטרים שבושלו (ו20 ליטרים שנשפכו לכיור כי הבירה לא הייתה טעימה) חזרתי לחומרים הישנים, לנבירה אחרי מידע באינטרנט, ויקיפדיה, בירגיקס, סרטוני יו טיוב וכו’ וכו’ והתחלתי לכתוב מחדש את כל החומרים לשיעורי הבירה.

לשגיא (השותף במיזם) אמרתי שאנחנו כולה צריכים לצלם 3-4 סרטונים וסיימנו. אחרי חצי ליטר בירה כבר הגענו ל-17 סרטונים שעוד נוספו להם סרטונים נוספים.

הכתיבה של השיעורים חשפה בפני מחדש את המדע הקיים מאחורי הבירה. אפילו הגעתי למאמר על תרמו-דינמיקה והיווצרות של בועות פד”ח בבירה. הבנת התהליכים העמוקים שמתרחשים בבירה בזמן הבישול, התסיסה והביקבוק, כמה הסביבה משפיעה, כמה כל חומר גלם משפיע על הטעמים והסגנון היו משב רוח מרענן שהביא ליצור משהו שמעולם לא היה פה.

אחד היתרונות המשמעותיים בקורס שנבנה הוא שכל מי שעובר אותו לא רק לומד לבשל את הבירה הספציפית אשר בקורס, אלא הוא לומד את התיאוריה והתהליכים של הבירה ויוכל אחרי זה לצאת לדרכו ולבשל איזו בירה שהוא ירצה. כמו שאומרים: תן בן אדם לשתות בירה הוא יבזבז שעה, תלמד אותו לבשל בירה הוא יבזבז את כל החיים. 🙂

ואם להגיש בירה לפסטיבל מבשלים מקומי היה מלחיץ, אז להוציא קורס שלם שמדריך אנשים שאני לא מכיר איך לבשל בירה, זה אירוע הרבה יותר מלחיץ. קצת נרגענו כשאחד ממבשלי הבירה מהמושבה שהוא גם מהנדס פדאנט ( וזוכה בתחרות מבשלי בירה בייתים) , סופר יסודי ולא מתפשר אמר שהקורס מצוין ועשה share בפייסבוק.

ולסיום, פעם אכל אצלנו ארוחת ערב בחור סקוטי, הגשתי לו לאגר קליל (השם שמור במערכת) ואמרתי שאני מצטער שאין בירה אחרת. הוא אמר שאין בעיה ואמר (היכונו) שהכי חשוב בבירה, זה לא הטעם.. העיקר שתהיה רטובה!

לחיים!

עומרי.